שנתיים וחצי חלפו מאז.
אני יכול לומר כי החיים שלי
השתנו לטובה - הם הפכו להיות מלאים יותר, משמעותיים יותר, הרמוניים יותר. למרות שחלק
מהשאלות העמוקות ביותר עדיין לא הושגו במלואן. לדוגמה, הוויה והלא-ההוויה - למרות קלטתי
אותן במהלך הטקס, אבל מאוחר יותר זה הפך לידע תיאורטי בלבד. או השאלה החשובה ביותר
- מדוע בכלל יש משהו, ולא כלום? ומה הטעם בכל זה? למה כל זה קיים? כן, אז קיבלתי את
התשובה: "פשוט תחייו", אאבל עכשיו זה גם הפך להיות ידע תיאורטי.
עם זאת, ניסיתי לעקוב אחר
ההמלצות שקיבלתי במהלך הפגישה. בפרט, שאני לא צריך טקסים נוספים של איוואסקה או חומרים
פסיכו-אקטיביים אחרים. הדבר היחיד שאיפשרתי לעצמי לפעמים (ומה שהיה "מותר"
לי במהלך הטקס) היה לפעמים לעשן קנאביס עם חברים כדי להירגע. זה קרה לעתים רחוקות מאוד,
בערך פעם ב- 2-3 חודשים, אך ורק למטרת פנאי.
יום אחד חבר שלי בא לבקר אותי,
ואנחנו עישנו ג'וינט. כאשר נפגשנים, לעתים קרובות אנחנו דנים בנושאים מדעיים פופולריים,
כגון תורת היחסות, מכניקת הקוונטים, תורת המיתרים ועוד. הפעם הוא סיפר לי שקרא מאמר
(אם אני לא טועה, זה היה על פירוש העולמות המרובים של מכניקת הקוונטים), שבה היתה השערה
כי מספר אינסופי של גרסאות של פיצול האירועים ברמת הקוונטים איננה אינסופית, אלא מוגבלת
בהסתברות.
ואז הרגשתי שאני מתחיל לחדור
למשמעות העמוקה של ביטוי זה - אינסוף מוגבל על ידי הסתברות. התפיסה שלי השתנתה באופן
דרמטי. פתאום הרגשתי תחושה דומה של האמת שהיה לי במהלך טקס איוואסקה. הבנתי שזו התגלות,
וזה באמת קורה לי עכשיו. התחלתי להבין את מהות הדברים. הבנתי שזאת התשובה. למעשה, הכל
כל כך אלגנטי!
בזה אחר זה, החלו לבוא אלי
תובנות על העולם ועל עצמי. לקחתי את הטלפון והתחלתי לכתוב אותן כדי לא לשכוח שום דבר.
אלה לא היו רק מילים, הבנתי את מהות הדברים לא רק באמצעות הבנה אינטלקטואלית של המשמעות העמוקה של המילים, אלא גם ברמת הרגשות
ודימויים מנטליים.
אינסוף מוגבלת על ידי הסתברות
אפילו אינסוף מוגבל על ידי
הסתברות נשאר אינסופי
כל אירוע עשוי להתפתח לפי
אינסוף התרחישים האפשרים , אבל גם הם מוגבלים על ידי ההסתברות
מספר המסלולים לפיתוח היקום
מוגבל על ידי ההסתברות
אם היקומים יתפתחו לאורך מסלולים
אינסופיים וכל האירועים האפשריים יתרחשו, אז בזה באמת לא היתה שום משמעות!
זוהי התפתחות אינסופית של
יקומים שמעולם לא חוזרת על עצמה
זהו הרב-יקום
היקום קיים כדי להיות מודע
לעצמו
היקום נעשה מודע לעצמו באמצעות
עצמו
הכל, האוכל ומי שאוכל, הקורבן
והתליין, הוא היקום
הרב-יקום הוא הכל
הכל אפשרי, אבל היישום מוגבל
על ידי הסתברות
זה פשוט לא יכול להיות אחרת,
כי זה הוא "זה"
זה די קשה לתאר במילים מה
המשמעות של המילה "זה". זה הכל, זה ההוויה ו הלא-ההוויה, זה אלוהים עצמו
ואת תהליך הבריאה, אלה כל היקומים שנבראו על ידי אלוהים, וזה אני.
זה הלא-כלום
נבהלתי מהתפיסה של הלא-כלום.
למעשה, כל מה שקיים, היקום,
אלוהים, ההוויה, כל מה שאפשר לדמיין בעצם הוא הלא-כלום. למעשה, אין שום דבר. במציאות, שום דבר לא קיים בשום מקום,
כולל אותי. אבל מצד שני יש הכל. הלא-כלום ואינסוף זהים.
זה אני
הכל זהה לי
כי זה אני
קלטתי את הלא-כלום. קלטתי
את התודעה הבראשית המוחלטת, או את האלוהים שהתגלה מתוך הלא-כלום. קלטתי את היקום האינסופי,
שנברא על ידי אלוהים מן הלא-כלום. קלטתי את עצמי. כל זה, הלא-כלום, אלוהים, היקום,
ואני הוא למעשה אחד. כל מה שקיים ביקום, כל הישויות, כל הדברים וכל התופעות הם בעצם
אותו דבר. כל התודעה האינדיבידואלית ביקום היא למעשה ביטוי של התודעה הבראשית המוחלטת.
כל זה הוא אני.
לא-כלום מכיל מספר אינסופי
של הסתברויות
הבנתי כי גילויי התודעה המוחלטת
הבראשית לתוך לא-כלום מתוך לא-כלום והמודעות של עצמה ואת קיומה הוא פשוט בלתי נמנע.
אין נקודה כזאת בזמן שזה קרה. לתהליך זה אין התחלה או אין סוף, זהו תהליך נצחי.
היקום הוא לא-כלום
היקום הוא הכל
אנחנו נעלם, אבל לא נאיבוד
זהו זרם אינסופי של אינסוף
אנחנו תוצאה של ההסתברויות
ההוגשמות
אנחנו לא-כלום, אבל אנחנו
הוֹוִים
אנחנו יותר מאשר רק חלקים
של היקום, אנחנו היקום
אנחנו שווים ליקום
כמו בטקס איוואסקה, הבנתי
אחדות וזהות שלי עם התודעה הבראשית המוחלטת, או אלוהים. למעשה, התודעה הבראשית המוחלטת
היא התודעה שלי, היא זא אני. אני זה המודעות לעצמי ולקיומי.
תובנות הבאות נרשמו בגוף ראשון,
אבל ה"אני" בהן כבר אינו אני - האדם, אלא אני - התודעה הבראשית המוחלטת או
אלוהים.
הרצון וההסתברות קשורים זה
לזה, הם שני צדדים של אותו מטבע
לא-כלום ואינסוף הם שווים
הרצון שלי הוא ההסתברות
ההסתברות היא ביטוי של הרצון
הרצון שלי הוא אינסופי
כל זה קורה לפי הרצון שלי
הכל קורה לפי הרצון שלי
כי הכל הוא אני
אני מגביל את אינסוף בכוח
הרצון שלי, אבל הוא נשאר אינסופי
נעשיתי מודע לעצמי
זה העיקר
לדעת את עצמי באינסוף
לדעת את האינסוף
לדעת את האינסוף של עצמי
זה כל העניין
הכל קורה, גם רע וגם טוב,
כי זה גם אני.
הרצון הוא ההסתברות, והסתברות
היא הרצון
למעשה, כל "זה"
קורה בו-זמני. הזמן אינו זורם, הזמן הוא אינסוף
פירושו של "זה"
כאן הוא כל התהליך של בריאה והרס של כל היקוים, כל ההוויה. הזמן "זורם" בתוך
יקומים כמו שלנו, אבל באינסוף הזמן הוא גם אינסופי. הכל קיים בכל מקום בו-זמני.
יש הכל ... אבל זה מוגבל על
ידי הסתברות אינסופית ... ולכן הוא אינסופי
אני אהבה
אני יופי
אני הכל
הרצון שלי היה מונח במקור
בכל העולמות.
הכל קורה לפי הרצון שלי
ברצון שלי אני נותן את הרצון
החופשי
הרצון החופשי הוא ביטוי לרצון שלי
הרצון החופשי הוא הרצון שלי
זאת האמת
שום דבר לא קורה שוב, כי יש
הכל
החזרות מוגבלות על ידי הסתברות
זהו אינסוף שאינו חוזר על
עצמו
היקום כולו הוא מחשבה
אלוהים הוא מה שהווה
אהיה
בשלב מסוים הבנתי שמה שקורה
לי עכשיו הוא ההארה האמיתית. הבנתי שזה כבר קרה פעמים רבות לאורך ההיסטוריה של האנושות,
וכי הארה כזו חשובה עבור היקום.
הבנתי גם שחלק מאנשים שנסו
להבין את אינסוף השתגע, וזה גם חלק ממני.
החבר שלי הלך הביתה מזמן,
אבל תובנות המשיכו לבוא אלי, והמשכתי לרשום אותן. ברגע מסוים הבנתי פתאום את גדולתי,
לא כאדם כמובן, אלא כבורא, כתודעה מוחלטת, היוצרת את כל העולמות. אל תבינו אותי לא
נכון, זה לא היה איזה התרברבות או התהללות. לא היה שם אף אחד אחר כדי להתרברב אליו,
הייתי לבד בכל היקום. זה היה דווקא המודעות הטהורה של גדולתי כבורא האינסוף.
השעה כבר היתה מאוחרת, הלכתי
לישון, עצמתי את עיני, אך לא הצלחתי להירדם. במשך זמן מה, הגילויים המשיכו לבוא אלי.
פקחתי את עיני, לקחתי את הטלפון ורשמתי אותן עוד כמה פעמים עד שנרדמתי.
…
אני לא יודע אם זה צירוף מקרים
או לא, אבל זה קרה לי בדיוק ביום שבו סיימתי לתרגם לאנגלית את כל מה שקרה לי בטקס איוואסקה.
אומרים ששום דבר בעולם לא קורה במקרה :-)
אני לא בטוח שהייתי מוכן לחלוטין
לחוויה הזאת, לקבל את כל המידע הזה. הזדעזעתי מן ההבנה של הלא-כלום. במהלך הימים הבאים
הייתי המום עם תחושה לא נעימה שקשה לתאר במילים. משהו כמו התקפות חרדה שנמשכות כמה
שניות, כש פתאום אני מבין שכל מה שסביבי כרגע ואני עצמי בעצם לא-כלום. למעשה, שום דבר
מכל זה לא קיים (במובן שבו קודם היתי בטוח בקיום המוחלט של המציאות האובייקטיבית).
הרגשתי צורך דחוף להסיח
את דעתי מכל זה. אני דחיתי את תיעוד של הסיפור הזה והפסקתי לקרוא את הרשימות שלי בטלפון.
אני אפילו ניסיתי לא לחשוב על זה בכלל לזמן מה.
עם הזמן התשוקות שככו, והייתי
מסוגלת לחזור לרשימות שלי. בנוסף, מספר הסימנים 11:11 ואחרים שאני מקבל באופן קבוע,
הפך להיות פשוט עצום (יותר על תופעה זו כאן), ואני הרגשתי את הצורך לשתף את החוויה שלי עם אחרים.
לאור הניסיון החדש הזה, הגילויים
שקיבלתי בחוויה הקודמת עם איוואסקה רכשו עומק חדש. עכשיו אני מבין עמוק יותר את הוויה
ואי קיום, את האינסוף ואת הנצח.
הבנתי את הסוד העיקרי של הוויה
- "רק לחיות!" בצורה חדשה.
וכמובן, הבנתי עמוק יותר את
מהות התודעה שלי ואת התודעה של המוחלט. הבנתי את אחדות של הכול כחלק ממני, כחלק מהתודעה
שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה