הדבר הבא שקלטתי היה
"אהיה!" "אהיה" של אלוהים עצמו. המילים האלה נשמעו בבירור
בראשי. תחושת של הנוכחות של אלוהים ואת המילים שלו "אהיה" התמזגו לתוך
אחד. אלה היו דברי אלוהים שנשמעו בי שוב ושוב. המשמעות של "אהיה" זה
לא הניסיון להוכיח לאיש שאלוהים קיים, אלא תודעתו של אלוהים את עצמו ואת קיומו, ואת
ההוויה עצמה.
זו היתה האמת הראשונה שנחשפה
לפני. זה לא היה המחשבה שלי, אשר חשבתי במודע בראשי. וגם לא רק מלים שנשמעו במוחי מבחוץ.
זו היתה תובנה, מודעות פתאומית, שלמה ומוחלטת למהותה להבנת האמת עצמה. חזרתי בקול רם
עוד ועוד על הביטוי "אהיה" לא רק עם הבנה של משמעותו, אלא גם חייתי אותו
בשלמותו, חוויתי את ההבנה האמתית והעמוקה ביותר של ההוויה עצמה. אהיה!
ואז... התחלתי להבין שאלוהים
ואני זה אותו דבר! אלוהים ואני הינו אחיד. אלוהים הוא אני, ואני אלוהים! זו היתה גם
האמת הברורה שלא היה לי ספק בכך. "אהיה" לא רק "אהיה"
של אלוהים, זה היה גם "אהיה" שלי!
נעשיתי מודע לעצמי כאלוהים. אהיה!
מה שחוויתי היה פשות קסם.
קסם אמיתי. הרגשתי אותו בכל מקום, בפנים ובחוץ. האוויר הי מלא בקסם, אני ממש הרגשתי
אותו בקצות האצבעות שלי. המילים האלה הופיעו בראשי ונאמרו בקול: "זה קסם! זה קסם
אמיתי!"
מאותו רגע ואילך, כל מה שאמרתי
בקול רם היה האמת האמיתית. אלה היו לא רק המילים שלי, אלה היו דבריו של אלוהים. המילה
של אלוהים היא האמת. אני לא רק אמרתי את המילים, חייתי אותן, הבנתי את מהותן העמוקה.
חייתי את האמת עצמה.
התודעה שלי נשארה צלולה. איפשהו
עמוק ניסיתי לקבל את העובדה המדהימה הזאת - את החוויה של המציאות של אלוהים. זה נראה
בלתי אפשרי, גדול מדי, מדהים מדי! מה שקרה אחר כך פיזר את שרידי הספק...
הבא >>
הבא >>
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה