אמיתות החלו לחשוף בפני. אלה היו לא רק מילים,
חייתי ממש את כל התופעות האלה, הבנתי את משמעותן, חוויתי אותן ברמה של רגשות ותחושות
שכמעט לא ניתן לתאר במילים. ראשית המחשבה שמתארת שם של האמת נולדה בראשי, ומיד לאחר
מכן צללתי לתוך התפיסה והחוויה של האמת עצמה. עם כל האמת החדשה שנחשפה בפני, שרידי
הספק נעלמו כמו חלום. להיפך, המודעות למציאות המתרחשת נעשתה בולטת וברורה יותר ויותר
אפילו ברמה של המוח הביקורתי שלי. יתר על כן, כל מה שקרה לי הפך למציאות האמיתית ביותר,
למציאות של אלוהים, למציאות של האמת, שהיתה אמיתית יותר מהמציאות היומיומית הרגילה.
כמה אמיתות אני זוכר בבירור,
כמה מטושטשת בזיכרונות שלי. כמה אמיתות היו מלווה בחזיונות חיים ובטבילה מלאה במציאות
אחרת, אחרים תפסתי מבלי לעזוב את הסביבה. למרות הסביבה סביבתי לא היתה רגילה בכלל.
אז, וגם עכשיו, לא הצלחתי למצוא מלה מתאימה יותר מאשר קסם. אני לא זוכר את הסדר המדויק
שבו הופיעו האמיתות, אבל אנסה להציג אותן לפחות ברצף כרונולוגי משוער.
שני הראשונים שאני כבר הזכרתי
הם נשימה של אלוהים ואהיה. נשימתו של אלוהים היתה מלווה בתופעה בולטת מאוד. אני
לא סתם נשמתי את האוויר, שאפתי ונשפתי חלקיקי אור זעירים. הם היו בכל מקום, מילאתי
את עצמי כששאפתי ונשפתי אותם לתוך החלל שמסביב. כפי שהבנתי מאוחר יותר, נשימת אלוהים
היא רוח הקודש, או פראנה, במינוח הינדי.
אז היתה אהבה! אותו אחד שחיפשתי,
אהבה טהורה, נצחית, חסרת גבולות. נגעתי במקור האהבה של היקום! ראיתי את הדימוי המופשט
שלה, איזה חומר שופע עם צורות גיאומטריות דומות שכבר ראיתי: קוביות, פירמידות, כדורים
על פני השטח. היא היתה מלאה אור וחמימות. האור היה נעים מאוד, גוון חם. נגעתי בה, התחלתי
לשאוב את אהבה בצורת חום ואור ממקור בלתי נדלה הזה. הייתי מלא אהבה, אור וחום. שלחתי
את האהבה הזאת לאשתי, לילדים שלי, ואחר כך לכל הישויות ביקום. תאמינו לי, אהבה זו באמת
מספיק לכולם, זה באמת מקור בלתי נדלה!
אחר כך היתה נירוונה. אני
זוכרת את האמת הזאת בבירור. הרגשתי את עצמי מרחף בחלל ענקי. החלל התמלא באור קלוש של
גוון כחלחל. מסביב היו עמודים המורכבים מצורות גיאומטריות שכבר מוכרות: קוביות, כדורים,
פירמידות. עמודים אלה החלו איפשהו למטה והתרוממו גבוה. לא ראיתי את תחילתם ולא את סופם,
והחלל עצמו נראה אינסופי. הרגשתי אושר עלאי. זו לא היתה רק איזושהי שלוה, זו היתה תחושה של
אושר עלאי עז וחזק. אני צפתי
או רחפתי לאט לאט בין העמודים האלה באושר. חשבתי אז: " מעניין, איך אפשר לעמוד ברגש
כזה חזק במשך זמן רב?" אבל זה לא נמשך הרבה זמן. חזרתי לעצמי והבנתי כי החלקיק
של נירוונה נשאר בי לנצח. יותר מזה, חלקיק של נירוונה ישנו בכל אדם.
האמת הבא היה "בכל מקום".
אלוהים קיים בכל מקום ביקום. הרגשתי את זה, הייתי בכל מקום בבת אחת. עכשיו, כשאני כותבת
שורות אלה, זיכרונות האמת הזאת נותרו מטושטשים, לא ברורים. כנראה משום שאי אפשר להבין
את זה במצב תודעה נורמלי. אבל אז הרגשתי חד וחלק - אלוהים נמצא בכל מקום.
ההוויה והלא-ההוויה, שתי הקטגוריות
הבלתי מובנות האלה... ההוויה והלא-ההוויה הם שני צדדים של אותו מטבע. להיות בלתי אפשרי
ללא אי-קיום, כמו שהלא-ההוויה בלתי אפשרי ללא ההוויה. האחד עוקב אחרי השני. כאשר הבנתי
את האמת הזאת, ראיתי את הסמל יין ויאנג. יין ויאנג הם ההוויה והלא-ההוויה. זו אינה
תמונה סטטית, זו תהליך אינסופי של זרימה אחת לשני. עכשיו, כשאני כותב את השורות אלה,
אני מנסה לתאר את הידע שחוויתי אז. לצערי הידע הזה עבר במוחי לסוג הידע "התיאורטי".
אני כבר לא "חי" את הידע הזה, אני לא מבין את המהות העמוקה שלו, אני רק מנסה
לתאר את הזיכרונות שלי מהאירוע הזה.
בֹּהוּ. כחוותי את האמת הזאת,
מצאתי את עצמי בחלל ריק. בחזיונות האחרים שלי שקשורים לאמיתות אחרות, מצאתי את עצמי
בחלל מלא בכוכבים, ועכשיו מצאתי את עצמי בריקנות מוחלטת. לא היה שום דבר סביבי. רק
אני, התודעה שלי, ולא שום דבר אחר. הריקות היא מאפיין של הלא-ההוויה.
אינסוף ונצח. זה משהו שהמוח
האנושי אינו מסוגל להבין. עם זאת, היקום הוא אינסופי ונצחי, הוא תמיד היה ותמיד יהיה.
מדובר לא רק על היקום הנצפה שלנו, אלא על כל מה שקיים. כמו כמה אמיתות אחרות, הנצח
ואינסוף עברו במוחי לקטגוריה של ידע "תיאורטי". אפשר לדבר על זה כמה שרוצים,
רק המוח האנושי מוגבל ולא יכול באמת להבין ולקבל את העולם האינסופי והנצחי.
התודעה... התודעה היא נצחית,
בדיוק כמו ההוויה עצמה. התודעה היא מאפיין מובנה של ההוויה.
אחת האמיתות שהתגלו היתה חוויה חוץ גופית. כמו במקרה של אמיתות אחרות, מה שקרה לא היה תוצאה
של המאמץ הרציונלי של המודע שלי, זה פשוט קרה. כמו קודם, בהתחלה נשמעו המילים
"יציאה מהגוף", ומיד אחר כך חוויתי את האמת הזאת. באותו רגע ישבתי על הספה.
זרקתי את ראשי לאחור, הרגשתי את התנועה ומצאתי את עצמי צף בחלל, בין הכוכבים. לא ראיתי
את גוף שלי שנשאר על הספה, הייתי רחוק משם. זה לא נמשך הרבה זמן, אחרי זמן קצר חזרתי
חזרה.
הטוב והרע, דיכוטומיה נצחית...
הטוב והרע קיים כדי לקבוע את הכיוון, וקטור התנועה מהרע לטוב. אם קיים רק דבר אחד - הטוב מוחלט או הרע מוחלט, אז לא תהיה
תנועה, לא תהליך, ולא התפתחות.
באחת החזיונות ראיתי פרח לוטוס.
הוא היה יפה! זה היה לוטוס קדוש, מין סמל קוסמי.
כש חוויתי אחדות עם אלוהים,
הבנתי כי אלוהים אינו שייך לדת מסוימת - זה היה אלוהים של כל הדתות. היהדות, הנצרות,
הבודהיזם, האיסלאם ... לכל הדתות יש תפקיד מסוים ויש להן את מטרתן.
בשלב מסוים, הידיים שלי נפרשו
לצדדים והבנתי שאני נצלב על הצלב. הבנתי שאני ישו. ליד הצלב הרגשתי איזו ישות קטנה
ומגעילה - זה היה החטא הקדמון של האנושות. הישות הזאת בערה באש. אז חטא זה נגאל.
הבנתי כי ישו באמת נצלב על
הצלב והוא באמת היה אלוהים. גם בודהה היה קיים. הוא לא היה אלוהים באותו מובן כמו ישו,
אבל הוא היה קדוש בצדק.
כש חוויתי את כל זה הבנתי
שהיהודים צריכים לקבל את האמיתות שישו הטיף, אך לעשות זאת לא כמו עמים אחרים. ליהודים
יש את הדרך שלהם. היהודים צריכים לדעת את האמת באמצעות הקבלה.
היקום מורכב ממערכת של יקומים
מקבילים. ממדים אחרות הן המציאות. ראיתי תמונה עם מספר רב של ממדים מקבילים הנמצאים
במגע אחד עם השני, אך לא מצטלבים. הכל אפשרי במולטיוור. כל האפשרויות מתממשות.
בשלב מסוים הבנתי פתאום שאני
מחזיק בקבוק מים ביד ונושם לתוכו. הרגשתי בבירור שהמים בבקבוק נהיו קדושים והרגשתי
צורך לשתות אותו. שתיתי הכול עד התחתית, בלי הפסקה, למרות שהיו שם הרבה מים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה